רבים אומרים שהבטון החשוף הוא חומר שקשה מאוד לעכל אותו. יש בו מעין כאב מתריס ואפילו מאיים כמו של חיה פראית שכל ניסיון לתרבת אותה פוצע אותה יותר. אך מנגד דווקא הבוטות הדומיננטית הזו מפתה הרבה אדריכלים ומעצבים להשתמש בה כאלמנט עיצובי אוונגרדי שיכול להביע במבט אחד – יופי, פשטות, עוצמה ופגיעות.

בעיצוב גלריית Sacripante  -השוכנת במנזר לשעבר שנבנה במאה ה-18 בשכונת מונטי העתיקה של רומא-המעצבתGiorgia Cerulli  הפכה את העירום שבא לידי ביטוי באמצעות הבטון החשוף, למוטיב מרכזי שמצליח להעצים את יצירות האמנות שהגלריה מציגה. יכול להיות שלא לכך התכוונה המעצבת, אבל בעיני "עירום", "חשיפה" ו"כאב" הם בדיוק המונחים שמגדירים "אמנות" ולכן הקונספט העיצובי מתיישב היטב על גלריית אמנות שממוקמת ברומא העתיקה.

קירות מטויחים, תקרת קורות עץ אלון וכמובן הבטון החשוף הופכים את הביקור בגלריה למסע מסתורי ומרתק בנבכי האוצרות שמתגלים תוך כדי סיור בגלריה.

מוקד הגלריה הוא בר קטן שעיצובו מושפע מהעיצוב של בתי מרקחת ישנים ושל בתי מרזח אמריקאים – המשקאות מוגשים בכוסות מקוריות משנות ה-20 וה-30. מעבר לבר ניתן להבחין בבקבוקי משקה לצד בקבוקי שיקוי "עתיקים". הגלריה מתחלקת לכמה חללים אינטימיים שבהם פזורים מגוון רהיטים משנת 1940. ספות קטיפה ושולחנות קפה מברונזה וזכוכית מחממים את הקרירות שנושבת מהבטון החשוף ומהתקרה החשופה.

מראה הבארוק הגס וגימור המלט המחוספס משמשים כניגוד מוחלט לגלריות המודרניות שבהן הצבע הלבן והקווים הנקיים שולטים ביד רמה.

נראה ש-Giorgia Cerulli  הצליחה לשמר ככל הניתן את מבנה המנזר המקורי ואף הרחיקה לכת כדי לחשוף שכבות היסטוריות על ידי השארת צבע וחומרים ישנים על הקירות החשופים.

קרדיט צילום: serena eller