פרדרקו לוקה הארגנטינאי חי במערה כבר יותר מ-40 שנה. אמנם אין במערתו מים זורמים וחשמל… וגם מזג האוויר בצפון ארגנטינה לא תמיד בא לקראתו, אבל לטענתו של פדרו החיים במערה הם הגשמת חלומו (מאז שהוא היה צעיר) לחיות בבידוד מוחלט.

מעניין מה פרדרקו היה חושב על מערת האחוזה שבספרד – האם מבחינתו מדובר בשיפור באיכות החיים או בעיוות הרעיון של החיים במערה?

באחוזת "casa tierra"  שמגולפת לתוך שכבות סלע הגיר האופייניות לאזור, נראה שמשרד האדריכלים סטודיוUmmo, הצליח במשימתו לשמור על ההרגשה ה"מערתית" בלי לוותר על עקרונות הפינוק המודרני. האחוזה משתלבת היטב במרקם המחוספס של אבן הקיר והשילוב הזה הופך לחגיגה מרשימה של חומרים וצבעים שמתמזגים בהרמוניה זה בזה.

החללים הפנימיים שמפוסלים בטבעיות סביב הסלעים מעניקים תחושה של חיבור חזק לטבע. בניגוד לאופיין החשוך והטחוב של המערות – באחוזה החללים הפנימיים מרווחים מאוד והאור הטבעי נכנס פנימה במלוא עוצמתו.

לדברי מעצבי סטודיו Ummo  הקונספט התכנוני נבע מהצורך ליצור משהו חדש מתוך 'דיאלוג רציף בין הקיים לבין הארכיטקטורה'. ההתערבות האדריכלית מבקשת את קרבת האבן בלי לפגוע בה או בסביבה שלה.

כך נוצר הסכם שלום בין הטבע לבין המודרניזציה. ההסכם, שכולל בתוכו סעיפים של רצפת שיש, פתחי זכוכית, פיתוחים מאבן ובנוסף רהיטים שעוצבו במיוחד עבור המקום – יוצר חוויה מיוחדת של שהות בתוך מערה בלי לוותר על נוחות העולם המודרני.

תקרת האחוזה היא הסלע עצמו ולכן הגבהים שלה משתנים במפתיע. הקירות המלאכותיים משמשים כמחיצות שמפרידות את חדר השינה וחדר האמבטיה משאר החללים. החלונות שמוקמו בהתאם לכיווני האור מאפשרים לאור לחדור פנימה ללא הפרעה. בטון אפור ורצפת שיש משלימים את גווני החום המשתנים של הסלע.

המאפיינים והמרקם המחוספס של הסלע מקבלים משנה תוקף באמצעות בחירה בחומרים ובצבעים שמדברים באותה השפה, כמו לדוגמה אריחי האבן שבחדר האמבטיה.

האדריכלים מסטודיו Ummo בהחלט הצליחו ליצור חוויה מרחבית חדשה ועל פניו נראה שסלעי הגיר מחבקים באהבה רבה את האחוזה, השאלה שנותרה בעינה היא – עד כמה המבקרים באחוזה שרוצים לחוות את הטבע באזור ירגישו באמת קרובים אליו?

קרדיט צילום: david vico

לינק למשרד האדריכלים: http://www.ummoestudio.es/